ניהול תקין של חומרים מסוכנים בארגונים קטנים ובינוניים

ניהול חומרים מסוכנים (חומ"ס) הוא מרכיב חיוני בבטיחות וגהות תעסוקתית, למניעת תאונות, הימנעות מפגיעה בבריאות העובדים והגנה על הסביבה.

גם במקומות עבודה שאינם תעשייתיים כגון מוסכים, בתי דפוס, מוסדות חינוך, מרפאות שיניים וכדו', נעשה שימוש יומיומי בחומרים בעלי פוטנציאל סיכון משמעותי, כגון דלקים, ממסים אורגניים, צבעים, חומרי ניקוי מרוכזים וגזים דחוסים.

חשוב להבין כי ההגדרה של "חומר מסוכן" משתנה בהתאם להקשר הרגולטורי – המשרד להגנת הסביבה, תקנות רישוי עסקים (מפעלים מסוכנים), תשנ"ג – 1993, ופיקוד העורף. לכל אחד מהגופים הללו הגדרה שונה אשר מכתיבה את ההתנהלות הנדרשת.

ארגונים קטנים ובינוניים נוטים להניח שהרגולציה רלוונטית רק למפעלים גדולים. בפועל, כל עסק שמחזיק באופן קבוע חומר המוגדר כמסוכן על פי חוק מחויב לנהל אותו בהתאם לדרישות. ניסיון מוכיח כי רוב הכשלים נובעים מהיעדר ידע מקצועי או מודעות ראשונית.

להלן מספר טעויות נפוצות:

• העדר מיפוי מסודר של חומרים מסוכנים
  ללא רשימה מלאה הכוללת את סוג חומר, כמות, אופן שימוש ותדירות, לא ניתן לבצע הערכת סיכונים כראוי. לדוגמה: בית דפוס המחזיק ממסים אורגניים, צבעים, יתקשה לזהות סיכוני דליקה ללא מיפוי ורישום מסודרים. בהעדר מיפוי לא ניתן לתת מענה מתאים לדרישות הבטיחות הנגזרות מתכונות החומרים וסביבת העבודה.
• אחסון לא תקין
  אחסון חומרים שאינם תואמים עלול להביא לריאקציה מסוכנת, לדוגמא: אחסון חומר מחמצן (כמו מי חמצן) לצד צבעים דליקים. אחסון בתנאים לא מתאימים כגון טמפרטורה גבוהה מהמותר או אחסון חומרים דליקים בסמוך למקורות הצתה, אחסון ללא מערכת אוורור מספקת, לדוגמא: אחסון ממס אורגני בחדר ללא אוורור עלול להוביל לסכנת הצטברות אדים דליקים.
  יש לאחסן על פי הוראות יצרן. ההשלכות של אחסון לא תקין עלולות להוביל לאירוע בטיחות ו/או  לפגיעה בבריאות העובד, לדוגמא, פגיעה עורית /נשימתית שנגרמו בעקבות שפך או דליפה.
• היעדר שילוט ברור
  החוק מחייב סימן אחיד הכולל פיקטוגרמות, קודי חירום, מספרי או"מ.  השילוט מטרותיו הן זיהוי החומרים, התנהלות אפקטיבית בעת חירום, והוא מאפשר לכוחות חירום חיצונים להיערך, להתמגן ולתת מענה הולם למצב. ללא שילוט יתעכבו כוחות חירום בזיהוי הסיכון, ואנו אף נסכן אותם שלא לצורך.
• הדרכת עובדים לא מספקת
  עובדים שלא עברו הדרכה מקצועית ויסודית אינם מודעים לסיכונים הבטיחותיים והבריאותיים אליהם הם חשופים. מכאן כי אופן ההתנהלות של העובדים יהיה לקוי, אופן ההתמגנות עלול להיות לא מתאים. ההדרכה כוללת גם חובת שמירת גיליונות בטיחות (SDS) עדכניים במקום נגיש לעובד ובשפה מובנית לו.
• העדר נהלים ותיעוד
  בהעדר תיעוד ונהלים כתובים קיים קושי לבצע מעקב ובקרה. העדר בקרה עלול להוביל להישנות אירועי בטיחות. לדוגמא, העדר טופס /נוהל דיווח על תאונת שפך מקשה על איתור מקור התקלה והפקת לקחים. אי הפקת לקחים אין בה למנוע את האירוע הבא.

כיצד נכון לנהל חומ"ס בארגון?

המודל המומלץ מבוסס על שלושה שלבים מרכזיים:

1. מיפוי ועדכון שוטף  – רישום מלא של כלל החומרים, כמויות, מיקום ושימושים.
2. אחסון, תווי ושילוט בהתאם לחקיקה – הפרדה בין חומרים לא תואמים, פיקטוגרמות וכדו'.
3. הדרכת עובדים ותרגול חירום  – הגדרת הסיכונים, אמצעי בקרה ובטיחות.

לכל שלב יש להגדיר נהלים כתובים, וכן תוכנית בקרה שנתית.

לסיכום,

בטיחות בחומרים מסוכנים היא אחריות בסיסית של כל ארגון, ללא קשר לגודלו. התנהלות מקצועית מונעת נזק לרכוש, פגיעה בבריאות העובדים, זיהום סביבתי ואף פגיעה במוניטין.

שילוב יועץ מומחה חומ"ס מאפשר:

• זיהוי כשלים סמויים.
• התאמת תהליכים לדרישות החוק.
• שיפור התנהלות עובדים.
• הפחתת חשיפה לסיכונים תפעוליים ורגולטוריים.

ניהול נכון של חומ"ס אינו "עוד דרישה" אלא, השקעה בטיחותית, סביבתית וכלכלית.